<h1>ספר החינוך מצוה רנ"ו</h1>
<h2>דף סה.</h2>
שלא נעשה מעשה הידעוני, שנאמר [ויקרא י"ט] אל תפנו וגו' ואל הידעונים. ופירש הרמב"ם זכרונו לברכה [בסה"מ] וזה לשונו, שהענין הוא שיקח עצם עוף ששמו ידוע וישימהו בפיו ויקטר לו במיני הקטרות וישביע השבעות ויעשה פעולות עד שיתחבר לו ענין (הנופל מחולי) [מחולי הנופל], כמו החולי הנקרא סובאת, וידבר בעתידות. וכן אמרו זכרונם לברכה [סנהדרין ס"ה ע"ב], ידעוני מניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. ואל תחשוב שזהו לאו שבכללות, שהוא כבר הפרישם כשזכר העונש אמר אוב או ידעוני וחייב על כל אחת משניהם סקילה וכרת למזיד, והוא אומרו [ויקרא כ'] ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו וגומר. ולשון ספרא, לפי שהוא אומר ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו וגומר, עונש שמענו, אזהרה לא שמענו, שנאמר אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. כל ענין ידעוני יגיד עליו רעו אוב שכתבנו. ושם בסנהדרין פרק (עשירי) [שביעי] יתבארו דיניו גם הוא כן.
